למה לא ריבוי נשים כמו פעם
הרב יניב חניאכדחשווןתשעו06/11/2015
שאלה:
שלום רב לרב קראתי בעיון רב ובעניין גדול הרבה משאלות הגולשים ותשובותיך בעניין יחסי אישות ,וכללים וחוקיים, ומצבים שוניים בנושא ורציתי לשאול אותך בבקשה שאלה מאוד עניינית לדעתי שיש לה השלכות גדולות על דרך ההתעסקות בעניין. כל החוקיים או ההלכות בעניין יחסי אישות הרי מועברים לנו מתקופות העבר שבהם מפרשי התורה התעסקו ודנו בעניינים אילו ופסקו הלכות אבל היום המציאות שאנו חיים בה אינה דומה למציאות שהם חייו בה והכוונה שלי היא שבתקופתם ותקופות אפילו של התנך גבר היה מתחתן בגיל צעיר ורשאי לשאת מספר נשים ואפילו פלגשים ושפחות היה יכול לקחת לפחות בתקופת התנך אנני יודע מתי זה נפסק, כלומר גבר בתקופות ההן לא היה נתון לחץ הנפשי והפיסיולוגי של הגבר של היום בעניין בחירת האישה וההמתנה לאישה "המושלמת" כי הוא היה יכול לשאת אחת ואחכ למצוא את האשה המושלמת ולשאת גם אותה ואפילו להמשיך עם זה עד כמה שירצה, להמתין שבועיים בנידה גם כבר לא בעיה כמו שזה היום אם יש לך כמה נשים וגם להיות סובלני עם האישה אם היא זקוקה לכמות מפגשים מיניים פחותה מאשר בעלה, גם אם הבעל והאישה כבר לא היו זוג משמיים אז לא היה לחץ נפשי וצורך בגירושין כי הגבר יכול למצוא את סיפוקו המיני וגם הזוגי באישה אחרת מנשותיו. כמו שלגבר היה קל יותר בעניינים האלו אני חושב שככה זה גם היה עבור האישה , היום יש הרבה נשים שקשה להם המפגש המיני והלחץ בסיפוק הגבר ואז הן היו יכולות להנות מהנוחות הזו . מה שקורה היום זה שנשארנו עם אותה מערכת של חוקים והלכות בעניין האישות אבל המיגרש שונה ביותר אז בטח אותם פוסקים ומפרשים לא פירשו ופסקו אז עפ"י איך שאנחנו חיים היום אז השאלה היא האם אין מקום לשקול מחדש את ההלכות ואם אין אז לפחות לנסות לחיות כמו שחייו אז . ואולי אם זה המקום הרב יכול לתת את דעתו בנושא של נישואין עם כמה נשים בימנו ומה זה פילגשים ושפחות והאם זה רצוי לנהוג כמו שנהגו אז או אופן של היום הוא האופן הרצוי. אגב שמעתי על חרם רבי גרשון והייתי מעוניין לדעת את דעתך ללא הסתמכות על אותו חרם כי תוקפו תם וגם הוא היה רק על כמה קהילות ואחר כך התפשט. ממש מודה על התייחסותך
תשובה:
השאלה הזו, כמו רבות אחרות, נוגעת להרבה מאוד ולהמון נקודות ביהדות. זה לא רק העניין של שתי נשים או חיים כמו בתנ"ך, אלא כמה וכמה נושאים- החיים בזמן התנ"ך, הגזירות של חז"ל, הרלוונטיות של דברי פוסקים, איך נקבעת הלכה, למה גזירות לא בטלות ועוד...
אתחיל מזה שלפחות בנושא הקושי אני מזדהה... כלומר- אין לי ספק שאורח החיים המודרני מספק אתגרים קשים מאוד לגבר או לאשה הממוצעים, יתכן ויותר מאשר פעם. קשה מאוד לחיות בעול םהמודרני ולשמור על נקיות בתחום הזה. ויש אתגרים חדשים לבקרים. שלעיתים קרובות מתסכלים מאוד... בניגוד לדבריך אני חושב שהם מתסכלים גם נשים, אבל זה ענין קטן.
למרות ההסכמה בנקודה הזו, יש בדבריך לענ"ד אי דיוק היסטורי בשתי נקודות- הראשונה היא שגם בזמן התנ"ך לרוב האנשים היתה אשה אחת. ריבוי נשים היה נדיר. כך לכל הגדולים, מלבד מלכים שהם משהו מיוחד, אבל אברהם, יצחק, משה רבנו, אהרון, יוסף וכו'... חיו עם אשה אחת כל אחד. ריבוי נשים היה מקובל אצל מלכים, אבל לא הרבה יותר מזה. הנקודה השניה היא שרוב הפסקים, דרכי ההתנהגות וכדומה שאנחנו נוהגים לפיהם היום התחילו הרבה הרבה אחרי שהיה חרם דרבינו גרשום. דיני נידה עוצבו בזמן הגמרא, אלף שנים אחרי התנ"ך, ודיני החומרות המרובות של ימינו התחילו מאוחר אפילו יותר... כך שאין קשר בין החומרות לבין זה שהיו מותרות כמה נשים.
היה בכל זאת הבדל גדול בין התנ"ך לימינו, ביחס לשבעה ימי נקיים, אולם גם כאן החומרות שאנחנו נוהגים בהם היו די מקבילות מבחינת הזמנים לאיסור נשיאת שתי נשים.
על פי דברי חכמים (הכוונה כאן היא לחכמי התורה, לא לחז"ל במובן הקלאסי... אם תרצה "לפי דברי הפרושים"), שבאו לידי ביטוי בחרם דרבינו גרשום, יש נזק בנשיאת שתי נשים. האמונה שלנו היא שאיסור מסוג זה שפשט בכל ישראל (ואני יודע שיש מהתימנים שלא נהגו) הרי שפירושו של דבר הסכמה אלוקית למהלך. כאשר עם ישראל מקבל על עצמו גזירה מסוג זה, זה מלמד שהיא עברה את מבחן השפיות של העם והיא נכונה. יתכן ולא בכל המקרים, יתכן ויש חריגים, אבל מבחינה מעשית היא מתאימה ונכונה לכל העם ועצם ההסכמה של העם מלמדת שיש כאן עניין רוחני.
כך היחס לכל גזירות חכמים... העובדה שהן לא בטלות היא בשל כוחן הרוחני המיוחד, בגלל האמונה שהן ביטוי לרצון האלוקי.
לעומת זאת ההסכמה של שבעת ימי נקיים היא לא ממש גזירה אלא קבלה (למרות שיש קבלה של רבי יהודה הנשיא שקדמה לה שמאוד מזכירה אותה...), ובכל זאת, עצם העובדה שהיא התקבלה על כל פוסקי הדורות מלמדת על רוחניותה. ואנחנו מאמינים, בתוך תוכנו, שיש לה גם יתרון הלכתי ורוחני גדול. אנחנו אולי לא רואים אותו במפורש, ולעיתים קרובות מרגישים שהוא מזיק, אולם לא לנו ההחלטה אלא לעם כולו ולבתי הדין.
כך שהתשובה לשאלתך היא כפולה- א) לא הוכח שריבוי נשים פוטר את הבעיות שאתה מעלה, כי למעשה אף פעם לא היה ריבוי נשים כשיטה בישראל.
ב) עצם הגזרה והקבלה של עם ישראל מלמדים שיש כאן גילוי לרצון האלוקי.
כן, על פי חכמים שלוש פעמים של הוסת החדש קובע וסת חדש. כך שאתם לא צריכים להמתין כבר 28 יום, אלא ביום השלושים, שבו ממילא צריך לפרוש.
טוב, כמובן שהאמירה לא היתה שצריך לא לחשוב על זה שבועיים, אלא לשים את זה במקום הנכון, במחשבות הנכונות. זה באמת ובתמים לא קל, בטח לזוגות צעירים וכאשר מאוד רוצים להיכנס להריון, אבל זו הדרך היחדיה שאני מכיר שמצליחה להתמודד עם הקושי. טהרת המשפחה היא אחד מיסודות היהדות החשובים ביותר
השאלה שלך היא קשה וכואבת מאוד, ואת צריכה לדעת שישנם זוגות רבים שזה קשה להם מאוד, ממש קשה. בטח במצב כמו שאת מתארת, שקרה גם לנו די הרבה פעמים שביום של הטבילה או יום קודם מקבלים מחזור וצריך לספור מחדש.
לא ממש הבנתי מדבריך למה הכוונה "דברים גדולים", האם אתם מגיעים ממש לתשמיש, אבל צריך לדעת שקיום יחסים בנידה הוא עבירה קשה מאוד, אחת מהקשות שיש... אולי זה יעזור קצת להתמודד.
לגבי עצם השאלה, אני סבור שכמו בהרבה דברים אחרים בדת, מדובר כאן על שינוי עמוק ומקיף, של החשיבה וכדומה... כלומר- אם תשבו כל היום ותחשבו- כמה קשה, אני ממש רוצה את אשתי, אני לחוץ, כואב לי, אני לא יכול להתאפק וכדומה... בסופו של דבר תיפלו. במובן הזה הייתי רוצה להמליץ לך לראות את התשובות שאני כותב די הרבה על התמודדות עם נפילות באינטרנט, זה די דומה במובן הזה. צריך שינוי חשיבה עמוק שבזמן הזה כמעט ולא חושבים על זה. זה אפשרי, זה נראה קשה מאוד, אבל זה לא כל כך, אחרי שמתרגלים זה הופך להיות חלק מהחיים.
כלומר- השינוי לא צריך לבוא מתוך התמודדות, אלא מתוך שינוי של החיים עצמם. אני סבור שאולי זה חלק מהמטרות של עצם איסורי הנידה- היכולת שלנו להכניס את קיום היחסים לפרופורציות הנכונות. אם קיום היחסים עומד במרכז החיים שלכם, זה מתכון לנפילות קשות ובלתי פוסקות בתחום הזה. בערך כמו מי שמנסה לעשות דיאטה וכל הזמן חושב על אכול, בסוף הוא יפול...
לכן, השינוי צריך לבוא בעצם החשיבה ואורח החיים.
בגדול אני מאוד מזדהה עם הקושי שלכם, אבל כפי שאת יודעת זה לא מסוג הדברים שניתן להקל בהם, צריך ללמוד לחיות עם זה ולהתמודד.
התורה מלמדת שדם כלשהוא שיוצא מהמקור טמא. אמנם יתכן ויש דם שיוצא ממקום אחר, הרי שדם כלשהו טמא. אלא שלפי התורה יש הבדל בין דם שנמצא בימים שונים של החודש, יש דם המוגדר כדם נידה ועליו מחכים יום אחד או יומיים ויש דם המוגדר כדם זיבה, שעליו מחכים שבעה נקיים. החומרה של בנות ישראל היא למתוח את חומרת דם הזיבה, שכלשהוא מטמא למשך שבעה ימים, על דם הנידה.
אם זה מותר, אז זה כמובן לא שז"ל. הנקודה המרכזית היא גמרא, ברייתא, שאומרת שכל מה שרוצה אדם לעשות באשתו עושה. כמו כן הגמרא במקומות רבים מספור מדברת על מה שקרוי "ביאה שלא כדרכה", שעל פי הפירוש הפשוט והמקובל (מלבד דעתו של הרמ"א) היא שמדובר על הישבן. ביאה כזאת נחשבת לביאה לכל דבר לפי חכמים, ולכן ממילא הוצאת הזרע שם אינה נחשבת להוצאת זרע לבטלה. כמובן שמבחינה מעשית זה דבר לא פשוט ולכן השאלה לא מעשית לרוב האנשים.
אני ממש לא מכיר "איסורים חמורים כנגד המתירים" בזה...
לגבי השאלה השניה לא ממש מנוסחת טוב, לענ"ד, כי הרי ממתינים 7 ימים, זה נכון שיש עניין של חמישה ימים שלחלק ניכר מהדעות צריך לחכות אותם בכל מקרה של כתם או משהו כזה, אבל אחרי הנידה יש להמתין 7 ימים נקיים.
לצערי, למרות הקושי הגדול שימים אלו גורמים, אין בימינו מי שיכול ככל הנראה להתיר את העניין, זה דבר שהתקבל בכל תפוצות ישראל והוא נחשב לאיסור שפשט בכלל ישראל. ממילא צריך להקפיד גם על ימי הליבון. אם את לא מתכננת להיכנס להריון בתקופה הקרובה (למעלה משנתיים) וממש ממש קשה לכם יש היום אמצעי מניעה שמונעים את המחזור בדרך כלל (לא לכולן וזה מצריך כמובן התייעצות עם רופא).
ניתן לעשות התרת נדרים הן בערב ראש חודש אלול, הן בערב ראש השנה והן בערב יוה"כ. ניתן גם בכל יום במהלך עשרת ימי תשובה אם משיגים מנין.
בכל מקרה, לגבי הנידה, כיום לא נוהגים להימנע מליהיכנס לבית כנסת בזמן נידה, נוהגים להימנע מלהביט ישירות בכתב של הספר תורה בזמן שהוא פתוח, אבל לא להיכנס לבית הכנסת.
